כל מי שקפץ לבקר בקורסים שאני מעביר במרכזי מחוננים יודע שכל שיעור מתחיל תמיד במשפט "איזה כיף שאתם שוב כאן".
לפני שבועיים, במסגרת ציון יום האשה, השתמשתי בכל השיעורים במשפט "איזה כיף שאתן שוב כאן". שינוי קטן, אבל משמעותי גם בגילאים הצעירים, עבור הבנות ועבור הבנים. איך אני יודע? לפי התגובות הקולניות שהתקבלו משני הצדדים.
אחרי שבוע הפסקה בגלל פורים חזרתי השבוע שוב אל אותן קבוצות, והמשכתי להשתמש בניסוח החדש. הפעם היה לבנים הרבה יותר קשה לקבל את המונח "אתן" ככזה שמתייחס גם אליהם, כי הרי אין איזה יום האשה או משהו כזה…
הסברתי להם שהפניה מתייחסת גם אליהם, בדיוק כפי שהפניה "אתם" מתייחסת גם לבנות בקבוצה.
הסברתי להם ככל שהצלחתי את ההמלצות של האקדמיה ללשון עברית בנושא (שלמרבה הצער לא באמת פותרות את הדילמה של כתיבה מגדרית – "לסיכום, אנו ממליצים למצוא את הדרכים להבעת שוויון מגדרי ולביטוי נוכחות הנשים במסגרת התקן המקובל של השפה העברית וכלליה…").
לא היה קל לשכנע. אחד הילדים, בן 12, אפילו אמר בביטול: "מה לעשות, אני שוביניסט".
עוד לפני שהספקתי לחשוב על תשובה הולמת לבחירת המילה המודעת (או לא מודעת) והמשמעויות שלה, פנתה אליו אחת הבנות ואמרה: "אף אחד לא מצפה שתהיה פמיניסט, פשוט תתנהג בשיוויון. תהיה שיוויוניסט".
אני לא זוכר ששמעתי לפני כן את הביטוי "שיוויוניסט". גם הילדה לא ידעה מדוע בחרה בו. גם גוגל, כפי שאתם רואים בתמונה, חשב שהתבלבלתי והתכוונתי ל"שוביניסט".
אבל אני השתכנעתי. כל כך פשוט וכל כך שימושי.
אה, כן. אני אמשיך להשתמש לסירוגין ב"כמה טוב שאתם שוב כאן" וב"כמה טוב שאתן שוב כאן".
עד כאן להפעם.